פסק-דין בתיק ת"א 58426-08

השאלה העומדת במרכזה של תביעה זו, בתמצית

1.         בין כל אחד מהתובעים לבין הנתבעת 1 (להלן: " הנתבעת"), חברה העוסקת בין היתר בייבוא ושיווק מכונות אוטומטיות למכירת ממתקים, נכרתו בין השנים 2005 עד 2007 הסכמים (להלן : " הסכמי המכר") מכוחם רכשו התובעים מכונות אוטומטיות, אשר בהכנסת מטבע מספקות המכונות ממתקים על פי המילוי הנבחר (סוכריות, מסטיקים, בוטנים אמריקאיים). על פי הסכמי המכר, התובעים הם אלו שאמורים למקם את המכונות בבתי עסק שונים ולדאוג לתפעולן.

            מרבית התובעים (1-3), רכשו 24 מכונות תמורת סך של  כ- 50,000 ש"ח ואילו תובע מס' 4 רכש 12 מכונות תמורת כ- 25,000 ש"ח (להלן: " עסקאות המכר").

            נתבעת מס' 2 (להלן : " אינדיגו") הינה מייבאת ומשווקת הממתקים למכונות; הנתבעים 3-6 שימשו כאנשי מכירות בנתבעת. אין מחלוקת כי המכונות סופקו לתובעים. המחלוקת נוגעת לשאלה האם קיימת עילה לביטול הסכמי המכר, אם מכוח דיני החוזים (טעות, הטעיה, עושק, כפיה), אם מכוח דיני הנזיקין (מצגי שווא, תרמית), אם מכוח חוק המכר, אם מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. כל העילות הללו מפורטות בכתב התביעה שהוגש בשם ארבעת התובעים,  ובתמצית טוענים התובעים כי  הנתבעים או מי מהם נתנו מצגי שווא, הבטחות שווא, פרטים מטעים ויצרו תמונה ורודה בנוגע לעסקאות המכר, תמונה שהתבררה כרחוקה מהאמת מרחק מזרח ממערב.

גרסת התובעים וטענותיהם, בתמצית

2.         התובע מס' 1 (להלן: " מור"), חתם על הסכם לרכישת 24 מכונות מהנתבעת, כשההסכם נחתם ביום 22.8.05. הסכם הרכישה סומן כנספח ג' לתצהיר מור. מור שילם עבור המכונות סך של 50,513 ש"ח.

            התובע מס' 2 (להלן: " תומר"), חתם על הסכם לרכישת 24 מכונות ביום 31.5.06. הסכם הרכישה סומן כנספח ג' לתצהיר תומר. תומר שילם עבור המכונות סך של 51,834 ש"ח. התובעת מס' 3 (להלן: " אסתר") חתמה על הסכם לרכישת 24 מכונות ביום 7.2.07. הסכם הרכישה צורף כנספח ד' לתצהיר אסתר. אסתר שילמה עבור המכונות סך של 53,234 ש"ח.  התובע מס' 4 (להלן: " יצחק") חתם על הסכם לרכישת 12 מכונות ביום 1.3.07. יצחק שילם עבור המכונות סך של 26,385 ש"ח.

3.         בכתב התביעה טוענים התובעים כי פנו לנתבעת בעקבות מודעה שפורסמה בעיתון ובה הוצעה הזדמנות עסקית  הכוללת הכנסה של 15,000 ש"ח בחודש בהשקעה של 10,000$. לאחר שפנו התובעים טלפונית למשרדי הנתבעת, נאמר להם כי לא ניתן לספק פרטים נוספים בטלפון ויש להגיע לפגישה. באותה פגישה נפגשו התובעים עם הנתבעים 3-6, הם אנשי המכירות מטעם הנתבעת. התובעים טוענים כי בפגישות האישיות הוצגה עסקת המכר כרכישת "קו מכונות" המורכב מ- 24 מכונות. התובעים טוענים כי נאמר להם במפורש שלא ניתן לרכוש כמות מכונות קטנה יותר ולמעשה מדובר ב"עסק" קטן, ואם רוצים להינות מפרותיו, יש להתחייב על רכישה של לפחות 24 מכונות. 

4.         התובעים  טוענים כי הנתבעים הציגו את העסק כעסק רווחי אשר לא צפויים בו הפסדים והוצאות התפעול שלו נמוכות. מרבית התובעים טענו למצג לפיו הרווח החודשי הצפוי הוא של כ- 15,000 ש"ח לחודש ובכל מקרה, הוצגה בפניהם תמונה לפיה הרווח המינימלי מהמכונות עומד על כ- 5,000 ש"ח לחודש. בפגישות טענו הנתבעים בפני התובעים כי הנתבעת מפעילה פרויקט בשיתוף עם חב' וראייטי וזק"א, כך שרוכש המכונות תורם כל חודש בהוראת קבע סכומים לגופים אלו. הנתבעים טענו בפני התובעים כי שיתוף הפעולה עם וראייטי וזק"א מאפשר מציאת מיקומים הולמים למכונות היות ובעלי העסקים רואים במכונות הממתקים מעין קופת צדקה.

5.         התובעים טוענים כי במהלך הפגישות הוצגה בפניהם חוברת אשר ציירה תמונה ורודה בנוגע למכירות הצפויות (ראו נספח א' לתצהירים מטעם התובעים, להלן: " החוברת"). בחוברת פורטה טבלת רווח פוטנציאלי מהמכונות ונערך תחשיב שבמידה ובכל יום  נעשים 5 "סיבובים" (דהיינו הכנסת מטבע), בכל מכונה, אזי הרווח הצפוי הוא 3,000 ש"ח לחודש , 10 סיבובים מניב רווח של 6,000 ש"ח לחודש ו- 20 סיבובים מניב רווח של 12,000 ש"ח לחודש. באותה חוברת נאמר כי דרישת השירות למכונות היא של 3 עד 4 ימים בחודש. בעניין התפעול שבים התובעים וטוענים כי הנתבעים הציגו בפניהם מצג לפיו זמן התפעול הנדרש הוא מועט וההשקעה למעשה היא השקעה פסיבית בעוד התמורה היא גבוהה וקבועה.

6.         התובעים טוענים כי ביקשו להתייעץ עם בעלי מכונות אחרים על מנת להתרשם מרמת ההכנסות והתפעול הנדרש, אולם לטענתם הנתבעים או מי מהם מסרו להם כי מחזיקי המכונות האחרים חוששים מתחרות ולכן לא ישתפו פעולה. התובעים מתארים בכתב התביעה ובתצהיריהם אווירה של לחץ באותן פגישות, טענו כי הנתבעים רמזו להם כי אם לא יהיו זריזים בהחלטתם, אזי מלאי המכונות יאזל ולכן עליהם להיות מהירי החלטה. כך טוענים התובעים כי למעשה לא ניתנה להם שהות לשקול את כדאיות העסקה ו/או להתייעץ עם גורמים אחרים וביניהם בעלי מכונות אחרים.

7.         לאחר חתימת הסכמי הרכישה, קיבלו התובעים הדרכה מטעם הנתבעת. התובעים טוענים כי במהלך אותה הדרכה המשיכו הנתבעים במצגי השווא בדבר הרווחיות הגדולה של המכונות, התפעול המועט, הקלות בה ניתן למקם את המכונות אצל בעלי עסקים ועוד כהנה וכהנה הבטחות ומצגים שהתגלו כולם כמצגי שווא. 

            התובעים נטלו את המכונות מס' ימים לאחר כריתת הסכם המכר, ולטענתם כבר בסמוך לאחר קבלת המכונות לחזקתם, הבינו כי בעלי העסקים אינם ששים להציב את המכונות בתחומם, משימת איתור המיקומים אינה קלה כלל ועיקר, גם המכונות שמוקמו על ידם אינן מניבות את הרווחים עליהם הצהירו הנתבעים, עבודת התפעול גוזלת זמן רב. עוד התחוור לתובעים כי הממתקים מתקלקלים ויש צורך לרכוש מלאי ממתקים מאינדיגו בסכומים לא מבוטלים.

8.         על רקע האירועים המתוארים לעיל, פנו חלק מהתובעים לנתבעת בבקשה שתסייע להם במציאת מיקומים. בחלק מהמקרים הנתבעת הסכימה לסייע ללא תמורה נוספת (במקרה של תומר) ובחלק מהמקרים נדרשה תמורה נוספת (מור). כך או כך טוענים התובעים כי גם כאשר העבירה הנתבעת לתובעת רשימה של מיקומים, אזי אלו התגלו כבלתי ראויים, אם משום שבעלי עסקים סירבו להציג מכונות בתחומם, אם משום שהיה מדובר במיקומים שכוחי אל.

            התובעים למעשה לא הצליחו למקם את כל המכונות שרכשו וחלק מהמכונות נותר מאופסן בבתי התובעים, כאבן שאין לה הופכין.

            התובעים פנו לנתבעת והשמיעו את טענותיהם אם בעל פה ואם בכתב ודרשו את השבת הסכומים אשר שולמו במסגרת עסקאות המכר (ראו למשל נספח יב' (1) לכתב התביעה). הנתבעים דחו את דרישות התובעים ומכאן התביעה שבפניי.

9.         בכתב התביעה, כמו גם ביתר אריכות בתצהירים, מפרטים התובעים את המשא ומתן שקדם לחתימת הסכמי המכר; את המצגים שניתנו ע"י הנתבעים או מי מהם עובר לכריתת ההסכם; התובעים מפרטים את המקומות בהם ניסו למקם את המכונות ואת תגובות בעלי העסקים; התובעים פרטו את ההכנסות הזעומות שהיו להם מדי חודש בחודשו מאותן מכונות. (אסתר טוענת  לממוצע חודשי של 600 ש"ח לחודש, ראו סעיף 28 לתצהירה; יצחק טוען להכנסה של 10 ש"ח לחודש מהצבת 5 מכונות; תומר טוען להכנסה ממוצעת של 630 ש"ח לחודש).

            לאחר שהתברר לתובעים כי ניתנו להם מצגי שווא, הם הוטעו ורומו, ניסו הם כאמור לדרוש את השבת כספם ומשהנתבעים לא נעתרו, פעלו חלקם למכירת המכונות שברשותם. תומר מכר 18 מכונות עבור סך של 7,000 ש"ח; אסתר מכרה את המכונות עבור סך של 6,500 ש"ח. התובעים טוענים כי הסכומים שקיבלו עבור המכונות מלמד על שוויים הנמוך ועל מצגי השווא שהוצגו בפניהם בעת כריתת ההסכמים.

10.        התובעים ביססו את תביעתם על מספר עילות משפטיות ועל דרישות חלופיות לפיצוי: התובעים טענו כי הוצגו בפניהם מצגי שווא בנוגע לגובה הכנסה חודשי; התובעים טוענים כי הוצג ביניהם מצג שווא כשנטען שבעסקה  לא ניתן להפסיד כספים אלא רק להרוויח; התובעים טוענים כי הוטעו לגבי זמן התפעול הנדרש, שהתברר כזמן לא מבוטל כלל ועיקר. התובעים טוענים כי הוטעו לגבי אפשרות הצבת המכונות ולגבי שיתוף הפעולה שיזכו מבעלי העסקים. התובעים טוענים כי הוטעו לחשוב שהם קונים "קו מכונות" כשהכוונה למעשה היא לעסק פועל, ולמעשה הסתבר כי הם קונים מכונות בודדות כשלמילה "קו" אין כל משמעות. התובעים טוענים כי בכך מתקיימות יסודות עילת הטעות וההטעיה מכוח דיני החוזים; שחוזי המכר נחתמו בעושק וכפיה; שהנתבעים או מי מהם הפרו את חובות תום הלב וניהול המו"מ לקראת כריתתו של חוזה;שהנתבעים או מי מהם הפרו את סעיפים 35 ו- 36 לפקו' הנזיקין; שהנתבעים או מי מהם ביצעו את עוולת התרמית מכוח סעיפים 56 ו- 57 לפקו' הנזיקין; שהנתבעים או מי מהם הפרו את ההסכמים שנכרתו, בין היתר בכך שלא סיפקו את המיקומים עליהם התחייבו וכן שיש להורות על השבת הסכומים מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. התובעים כאמור דרשו פיצוי על אינטרס ההסתמכות, דהיינו, השבת הסכומים ששולמו במסגרת הסכמי הרכישה, כמו גם השבת עלות רכישת הממתקים והשבת הסכומים ששולמו עבור מיקומים לתובעים הרלוונטים. לחלופין תבעו התובעים הפסד הכנסה חודשי המבוסס על התחזית שהוצגה בפניהם ופיצוי עבור בזבוז זמן, שעות עבודה וכאב וסבל (פיצויי קיום).